איזהו הגיבור הכובש....
לפני כשבועיים סוף סוף ירד גשם בכל הארץ והפעם גם במאספר יאטה. למרות הקור והרטיבות כולם כאן אומרים תודה בהודיה גדולה. בורות המים מתמלאים ואם ירד עוד גשם בטפטופים ייתכן ובאביב יהיה מעט עשב לכבשים ולעיזים להתנחם בו.
"אבל לא כל כך מהר", אומר לי סאלם. ברגע שיצמח העשב המתנחלים הקיצוניים ישתלטו עליו עם עדריהם וירחיקו את הרועים הפלסטינים גם ממנו. אחרי שבשנה החולפת צומצמו שטחי המרעה של הפלסטינים בכ-60%, במקצת שנותר, עולים נערי הגבעות עם עדריהם על שטחי גידול ועצי זית שנזרעו ונשתלו על ידי פלסטינים ומחסלים את כל מה שצומח. אם במקרה האחרונים באים למחות על העוולה ואי הצדק, מדווח נער הגבעות לצבא שמגיע ומיד עוצר או מעכב את הפלסטינים- כפי שקרה בשישי האחרון בג'ינבה.
ליד הכפר חלוואה, התמקמו כמה נערי גבעות בלב שטח אש 918 בסוכות, מאז הם משתלטים על עוד ועוד אדמות, מטילים אימה על תושבי הכפר , מאיימים ומגרים אותם למעשה אלימות, גונבים כבשים, שוברים לאחרות את הרגליים ובדרך משחיתים שקי קמח ותבואה, קורעים צמיגים ושוברים חלונות רכבים ועוד כהנה וכהנה.
אבל אז מספר לי אחמד איך פרצו איליו לבית בשבוע שעבר, ואחד מהם במרחק מצח למצח התגרה בו, "אני גנבתי לפני כחודש את הטלפון שלך, מה תעשה לי, בוא נראה אותך גבר ! תרביץ לי ! אהה פחדן, הרי אתה יודע מה יקרה אם תרים עלי יד, נגיע פה בהמונים ונחסל אתכם, זכר לא יישאר מכם".
ואני מסתכל עליו בהשתאות, ומה עשית ? אני שואל. "מה אני יכול לעשות ? אם אני אגיב לו באלימות כפי שהוא רוצה, אני אפגע בעצמי, במשפחתי, בכפר שלי ובכל התושבים במאספר יאטה".
אמרתי לו שבעיני מי שהגיבור פה זה הוא ואני מוריד הכובע בפניו על אומץ ליבו, על איתנותו וסבלנותו להישאר שלם ולבחור לא להגיב באלימות. בעיני הוא ואחרים שם הם הגיבורים האמיתיים באיזור. אגב, כל נסיונותינו לדווח למשטרה, לצבא ולמינהל האזרחי על חבורת הפושעים היושבת בכניסה לחלוואה עלו בתוהו. בשבוע שעבר כשיצאנו מחלוואה ,יצא לקראתנו נער גבעות בדהרה על סוסו. כשבירכתי אותו לשלום וניסיתי לתקשר הוא לא ענה ובסבר פנים חמור רק צילם אותי מכל הכיוונים –באין תקשורת מילולית בכל שפה השבתי לו בדרכו וצילמתי אותו -שיהיה.
אם החייל היה מגיע ומתנצל על מה שעשה הייתי מנשק אותו בפרצוף,
לפני כמה ימים ביקרתי את שחאדה שחווה התעמרות ברוטאלית מחייל צה"ל. שוב כמו רבים אחרים במאספר הוא מפתיע אותי בתשובתו כששאלתי אותו- אם החייל שהרביץ לבנו היה שומע אותו עכשיו- מה היה אומר לו. בעיניי הוא ואחרים במאספר הם הגיבורים האמיתים, שלא מפחדים ממי שהם ויודעים לכבוש את יצרם וזעמם ולייצר איתנות חיה למרות כל הקשיים שפוגשים בחייהם. אני קד להם קידה של כבוד והוקרה ובליבי רק תקווה שהסובלנות שלהם תשתלם בקרוב ויוכלו לקיים את חייהם כמו שחיו כאן תמיד בלי התעללות. לשיחה המלאה שלי איתו מוזמנים לצפות כאן.
חליל מספר לי שלפני המלחמה היו לו מעל 500 כבשים ועכשיו נותרו רק 120. הכבשים הם קופת החיסכון שלהם, וכשאין עבודה בישראל, יוקר המחייה מזנק לשמיים, אין מסיקי זיתים, אין מה לרעות העלויות לחיים גבוהות מאוד. אצל כולם המצב לא קל. אבל הנה סיפור יפה על עז אחת...
להוציא את העז ולהכניס את העז –סיפור אמיתי
כחלק מניסיוני לעזור לסאלם להתפרנס אני מעביר לו חלק גדול מתרומות הבגדים והוא מוכר אותם בשוק ביאטה. לא פעם, הוא מספר שמגיעים אנשים עניים והוא נותן להם את הבגדים ללא תמורה. בשישי האחרון הגיעה משפחה לדוכן שלו. אימא, אבא, כמה ילדים ועז רזה מאוד... הכסף נגמר לגמרי, החורף קר ואין להם ביגוד כלל ולא כסף למזון להם ולא כסף לאוכל לעז. סאלם נתן להם את כל הדוכן ו- 200 שקל למזון וקיבל מהם את העז. והיום יש להם ביאטה דוכן לבגדים יד שניה, יש כסף שנכנס ואין הוצאות. החיים לפני העז ואחרי העז השתנו אצל כולם !
פאטמה שמחה לקבל היום שולחן וארבעה כסאות שיהיה גם לאורחים וגם לילדים איפה להכין שיעורי בית. בומה שלא מפסיק לעזור ותורמים משפרעם שלחו קצת מזון ובגדים ונעליים לבנה בין ה -12. במערה שהיא גרה יש מעט מאוד דברים, היא ביקשה כלי מטבח. הבטחתי שנביא כשנקבל.
היום הצטרפו אלי אנני, אורי והלל שנהנו לשחק לוטו מספרים עם רהף ללמוד ממנה ערבית וללמד אותה אנגלית. אורי צלם בחסד והוא גם מדפיס את התמונות וכשהוא חוזר לכפר ומחלק לילדים את תמונותיהם יש שמחה גדולה.
ילד עם חיוך של מלאך
סולי הוא ילד קטן עם חיוך מלאכי, כשהיה בן 4 חודשים חלה בשפעת קשה וכמעט מת. בגלל אי ספיקת נשימה כנראה נוצר מחסור בחמצן שיצרה שיתוק מוחין. היום הוא בן 5 אבל לא יכול ללכת על רגליו ועדיין זקוק לחיתולים. גופו צנום ומתאים בגודל לילד בן שנה וחצי –שנתיים. כבר חודש שאביה ואני מגיעים ומטפלים בו, שיאצו, משחק, דיקור ועוד'. הסבא מבסוט מאוד וטוען שהוא מעדיף אותנו על הטיפול ביאטה. בומה מנסה לעזור להוציא את הילד לבדיקות מקיפות בתל השומר. לצערי מטעמי בושה לא הסכימה המשפחה לשים כאן תמונה שלו אבל מוזמנים להצטרף אלי ולהכיר את סולי ומשפחתו ישירות.
"יש עם מי לדבר יש למה להקשיב"
בשבועות הצטרפו אלי כמה ישראלים לפגוש את האנשים "בצד האחר" –אז הנה טעימה ממפגש מיוחד עם עזם שהיה ביום הזה
תודה לתורמים לסאלם,
סאלם לא מפסיק לתמוך בכל הפעילות ונכון לפגוש ולהכיר את כולם. עוזר לנו מאוד בתיווך השפתי והמסורתי לנסות להביא אור ולעזור- עם בעניינים רפואיים ובירוקרטים, פיתוח גני הירקות, חשיבה מחוץ לקופסא ופיתוח יזמות מקומית בכל מיני דברים. תודה לכל מי שתרם עד כה. נשמח להרחיב את מעגל התורמים ולאפשר לסאלם באמת לתת את כל כולו לנשיאת השלום בדרום הר חברון. כל תרומה חד פעמית או קבועה תתקבל בהודיה גדולה. כשתכירו אותו תבינו עד כמה ההשקעה שווה ! אם אתה מכירים אחרים שישמחו לעזור נשמח שתעבירו להם גם כן את הלינק.
ירקות במדבר
בחמישי האחרון, קראה לנו רסמייה בגאווה והראתה לנו את גינתה "אלו השתילים שהבאתי לי" אומרת לנו בחיוך מלא חסר שיניים. "אני כל כך שמחה בגינה הזו".
הפרויקט הכי מוצלח שלנו השנה הוא ירקות במדבר. יש בקשה מעוד משפחות להקים גני ירקות – נשמח לעזרה בשתילים, צינורות טפטוף וכל עזרה אחרת בנידון. תודה על העזרה עד כה.
אני משאיר כרגיל הזמנה פתוחה להצטרף למרות שהתחיל להיות צפוף בטנדר.
אבל שתדעו שכל מי שמגיע מביא אור לא.נשים הללו.
מביא תקווה ושמחה ומאפשר להזכיר שאנחנו כולנו בסה"כ בני אדם.
תודה על הכל
איל
Comments